צילום דיגיטלי: הקומפוזיציה עושה את התמונה

בשנת 1993 טיילתי עם חברתי דאז, טלי, בוויטנאם. בחודש ששהינו במדינה שהייתה אז קומוניסטית צילמנו במצלמת אולימפוס קטנה ובלתי דיגיטלית. במהלך השנים דרכינו נפרדו, אני לקחתי את החוט-מאריך והיא לקחה את אלבומי התמונות. והנה עכשיו, 12 שנה לאחר מכן, הגיעו האלבומים זמנית אלי למטרת סריקה.

התרגשתי. פתחתי את חמשת האלבומים עטורי ההיסטוריה ונחרדתי. התמונות היו מזעזעות. לא. הן לא דהו עם השנים, הן גם לא היו מטושטשות. הן היו חדות, הן היו צבעוניות מספיק, הן לא היו כהות מדי או בהירות מדי. ובכל זאת? מה מפריע לי בהן? הן פשוט מאד לא מעניינות. גרועות. זבל. ומי צילם אותן? אני.

בוודאי יצא שעמדתם פעם בתערוכת צילום או מול תמונה בעיתון או באינטרנט וחשבתם: מה בעצם גורם לנו לחשוב שתמונה היא תמונה טובה? הנושא? איכות המצלמה? חדות הצבעים? ההדפסה? הרגע המתאים? חשיפה נכונה? הכל נכון. אבל יש גורם נוסף שמשפיע על אם אנחנו חושבים שתמונה מסויימת היא מעניינת או סתמית. הקומפוזיציה.

שער הכניסה לפטהפור, הודו, נראה הרבה יותר מעניין אם הוא מצולם מתוך המקדש שנמצא מולו עם מסגרת החלון העליונה

קומפוזיציה היא מילה שמכילה המון בתוכה: מה אנחנו מכניסים לתוך התמונה ומה אנחנו לא מכניסים לתוכה, איך אנחנו מסדרים את הנושאים שאנחנו רוצים לצלם לתוך התמונה ובאיזו זווית אנחנו מצלמים אותה. ההבדל בין תמונה סתמית לתמונה מרגשת, שאנשים יהנו להסתכל בה גם אם הם עצמם לא היו עדים לרגע הצילום, הוא במקרים רבים דק מאד.

המצלמה לא תצלם במקומכם

המצלמות הדיגיטליות החדשות אינטליגנטיות מאד. ברוב המקרים, המצלמות יצליחו לצלם תמונות עם צבעים חדים ומאוזנות מבחינת החשיפה. אבל המצלמה לעולם לא תצלם במקומכם; היא לא תדע מה כדאי לצלם, היא לא תסדר את האנשים והמבנים שאתם רוצים לצלם, היא לא יודעת מתי הכי טוב לצלם, היא לא תבחר עבורכם

את הזווית המתאימה וגם לא תוכל להפעיל את הזום ולהתקרב כדי להשיג את התמונה הטובה ביותר.

הגורם האנושי הוא זה שמכריע האם תמונה תהיה מעניינת, מרגשת ומרתקת או אם תרצו ללחוץ על Delete ולהעיף אותה לכל הרוחות. ישנם דברים שכולנו נסכים עליהם: תמונה גדולה שבה האובייקט המצולם תופס חלק קטן וכל השאר זה ערב רב של דברים לא רלוונטים לא ממש תקדם אתכם לקראת תערוכת יחיד. אז הבה ונתחיל.

תלת מימדיות מוסיפה המון. הסוסים בתמונה זו נראים כאילו הם יוצרים מהתמונה על רקע השיירה שמאחוריהם. לאהול, הודו, 2005

לא באמצע (כלל השלישים)

משום מה, תמונה שמרכז העניין שלה הוא באמצעה יוצאת פחות מעניינת. הקומפוזיציה נראית משעממת, סטטית מדי ולא מאפשרת מעוף. תמונה שבה מרכז העניין נמצא יותר לכיוון הצד תהיה ברוב המקרים מעניינת יותר. כשאתם מביטים דרך העינית או המסך של המצלמה הדיגיטלית, דמיינו בעיניכם את השטח הכולל של התמונה כאילו הוא מחולק לשלישים, גם אופקית וגם אנכית. חישבו שהשטח המצולם מחולק על-ידי רשת (ראו תמונה). השתדלו שמרכז העניין של התמונה, הנושא המרכזי שאתם רוצים להציג, יהיה בערך באחת מהצטלבויות הרשת.

אם אתם מצלמים תמונה שהמרכז שלה הוא אדם, כמו בתמונה, הרי שעין המצולם היא בדרך כלל מרכז התמונה. כוונו את המצלמה כך שהעין תצטלב עם הרשת, ותגדילו את הסיכויים שלכם לקבל תמונה טובה. כמובן שאתם מצלמים במצלמה דיגיטלית, ולכן אם התמונה לא צולמה כך, אפשר לנסות ולחתוך שטחים עודפים ומיותרים, כך שהנושא יהיה בצד והתמונה תענה על כלל השלישים.

כל תוכנת עיבוד תמונה בסיסית תומכת בחיתוך התמונות (כדוגמת פיקאסה החינמית של גוגל), אך כמובן שמרו על פרופורציה מתאימה, כך שתוכלו להדפיס את התמונה. זיכרו כי תמונות של 10x15 ס"מ שומרות על יחס של 3:2.

תמונה טובה ותמונת נוף

אם אתם מצלמים תמונות נוף, צלמו כך שרק השליש העליון יהיה שמיים ושני שלישים ימולאו על-ידי השאר (אדמה, נוף וכו'). אם אתם רוצים לצלם תמונה שבה השמיים הם העניין המרכזי, כמו בצילומי שקיעה וסערות, מלאו את שני השלישים העליונים בשמיים והשליש התחתון בשאר. בתמונה המצורפת רואים תצלום של ילדה הודית שנושאת את אחיה. בעת הצילום השתדלתי שהעין הקרובה יותר תהיה על הרשת הדמיונית. כך נוצרה תמונה טובה יותר והעין נראית מתקשרת עם המצלמה.

כדי לצלם תמונה טובה כאשר הפוקוס לא נמצא במרכזה, פשוט כוונו את האובייקט הרצוי במרכז התמונה, לחצו חצי לחיצה עד שאתם שומעים ו/או רואים שהתמונה מפוקסת, אז הזיזו את האובייקט לצד תוך כדי שהאצבע עדיין לחוצה ואז, כשאתם מרוצים ממה שאתם רואים, לחצו על הכפתור לגמרי – והופ – המצלמה תצלם והתמונה תשאר בפוקוס. לעיתים תרצו להזיז את האובייקט קצת ימינה או שמאלה, כך שהוא יתאים לתמונה יחד עם כל הדברים שאתם רוצים לצלם אותו איתם – איש זקן ליד ביתו או את החברים ליד הנוף.

אבל לעיתים, אתם בעצמכם תצטרכו לזוז כך שהתמונה תראה פשוט טוב יותר. כאשר אתם מצלמים תמונה שהאובייקט המרכזי בו נמצא בצד, כמובן עדיף יהיה שהשאר יהיה רקע מעניין גם כן, אם כי לא מעניין יותר ממה שאתם רוצים להראות – הצופים יתעייפו אם יש נושא מעניין בצד ימין ונושא מעניין בצד שמאל ובאמצע כלום. אם הרקע נראה מטושטש או שהוא מראה את מה שהאובייקט המרכזי מסתכל עליו או המקום אליו הוא הולך – מצויין. אבל אל תעשו הפוך: תמונה בה האובייקט המרכזי פוסע ממנה אל עבר מקום שנמצא מחוץ לתמונה בדרך כלל נראית מפוספסת.

אל תצלמו שטוח

שיטה נוספת להשיג תמונה טובה יותר היא לצלם תמונה תלת-מימדית. כמובן שהתמונה בסופו של דבר יוצאת דו-מימדית לגמרי, אך אם תמונה מראה נוף שהוא תלת מימדי בצורה טובה, יש סיכוי טוב בהרבה להפיק תמונה מעניינת. למשל, אם אתם מצלמים נוף ולידו רואים אנשים (שלא מסתירים את הנוף) או תמונה

 שבה הנושא מאיים לפרוץ החוצה או אם אתם מצלמים בניין לא מחזיתו, אלא יותר כאשר הפינה נמצאת בשליש התמונה (ושומרים אגב כך על כלל השלישים).

לתמונות של בניינים שמצולמים מהחזית שלהם, לתמונות של אנשים שעומדים מקבילים למצלמה כאשר כולם במרחק זהה ממנה, לתמונות של מכוניות בכביש שנמצא מולכם אין סיכוי רב להיות תמונות שיקבלו וואו מהצופים.

מלאו את המסגרת

תמונה שבה מרכז העניין תופס חלק קטן וכל השאר הם שמים חסרי חשיבות, תמונה עם המון פרטים קטנים ולא רלוונטיים, תמונה שבה הנושא מוסתר בחלקו על-ידי גדר, על-ידי עמודי חשמל או על-ידי עצים, היא תמונה פחות מוצלחת. זאת משום שמדובר בתמונות שבהן החלקים הלא מעניינים דומיננטיים יותר מהנושא עצמו. דאגו שבתמונה יהיו כמה שפחות חלקים ריקים וחסרי משמעות. אם צריך, השתמשו בזום גדול יותר. אם צריך ואפשר, התקרבו פיזית לאובייקט. ושוב, במצלמה דיגיטלית מרובת-פיקסלים, תמיד אפשר לחתוך את התמונה כך שתתקבל תמונה עם קומפויזציה טובה ומתאימה להדפסה.

מסגרו, אבל לא יותר מדי

דרך נוספת להעניק חיים לתמונה היא למסגר אותה. לא, אנחנו לא מתכוונים למסגר אותה על הקיר, אלא לכך שאם אתם רוצים לצלם משהו, נסו למצוא אובייקט קרוב יותר שימסגר או יכיל את האובייקט שאתם רוצים לצלם. אם אתם מצלמים בניין, נסו למצוא איזשהו אובייקט אחר, כגון קשת או חלון שיכולים להכיל את האובייקט שאתם רוצים לצלם. נוסף לכך שהמסגרת נותנת עומק ותלת מימדיות, היא גם מפצה על צילום שאחרת יצא דו-מימדי, על רקע חיוור ולא מעניין. המסגרת יכולה להיות שלמה – כגון צילום דרך חלון כאשר התמונה כוללת את החלון או חלקית.

השתדלו גם שהמסגרת תהיה חדה – זה לא תמיד פשוט, כיוון שהמצלמה תתקשה להתפקס גם את המסגרת וגם את האובייקט בצורה חדה, במיוחד אם המסגרת קרובה הרבה יותר מאשר האובייקט. אם המצלמה שלכם תומכת בכיוונונים ידניים, כדאי לכם לסגור את הצמצם כמה שיותר (כלומר לבחור מספר f גדול יותר – כגון f8.0) ובכך להגדיל את עומק השדה ולזכור כי סגירת הצמצם פירושה גם הארכת משך החשיפה והגדלת הסיכוי לתמונה מטושטשת עקב רעידות היד.

מיסגור הוא טריק להעשרת התמונה אבל אל תנסו למסגר כל תמונה, אלא מדי פעם. שימוש יתר יראה מגוחך ויימאס מאד על הצופה.

נסו למצוא זויות מעניינות יותר

את מגדל האייפל ראו כבר מכל זווית אפשרית. נסו למצוא גם זויות אחרות, מיוחדות יותר. צילום של בניינים, אפילו קטנים, כשאתם עומדים מתחתיו, מעניק להם מראה הרבה יותר גדול, אפילו מאיים. נסו אפילו לצלם באלכסון, הגביהו את עצמכם, טפסו לראש בניין כדי לצלם מלמעלה או התכופפו וצלמו מגובה הרצפה. זווית ראייה שונה תציג גם לכם תמונה שונה. מצלמות דיגיטליות הכוללות מסך נשלף הן מצויינות כדי לקבל זווית שונה. הרימו את המצלמה תוך כדי שאתם מסתכלים על המסך ואפשרות הקומפוזיציה שלכם יגדלו פלאים.

טיפ אחרון – צלמו הרבה

כשאתם קונים מצלמה דיגיטלית, כך כבר המלצנו בעבר, קנו הרבה זיכרון. גם אם אתם חושבים שאתם לא צריכים מקום למאות תמונות – הרי כשאתם מצלמים דיגיטלית, אתם תצלמו הרבה הרבה יותר. כשכרטיס של ג'יגה שלם, המספיק לכמעט אלף תמונות, עולה כ-300 שקל, לא זה המקום להתקמצן. צלמו מכל מיני זוויות. בבית אתם תמיד יכולים לסקור את התמונות, לחתוך את הדורש חיתוך ובסופו של דבר למחוק את התמונות הפחות מוצלחות ולהישאר עם אלה שאתם באמת אוהבים.

ואחרון באמת - אלו הם כללים, לא חוקים.

שברו אותם. היו יצירתיים. בהתחשב במה שאמרנו – תעשו מה שבא לכם. אם אתם חושבים שבא לכם לצלם את האובייקט באמצע כי זה יוצר הרגשה סימטרית או מיוחדת, גו פור איט. השתמשו בדימיון. ישנן תמונות חתוכות ששוברות כל כלל וכל מקובלה אפשרית בצילום. ועדיין כולם יסכימו שזוהי תמונה נהדרת. למה? ככה.